אנחנו דואגים שהילדים שלנו יהיו משכילים, מחנכים אותם שכדאי להכין שעורים, שחשוב לרכוש מקצוע,  וחשוב ללכת לאוניברסיטה.

אנחנו משקיעים המון זמן ואנרגיה במהלך הגידול שלהם בבית על הלימודים וההתפתחות שלהם.
למה? למה זה חשוב?
חלק מהמטרות שלנו הן כדי שיצאו מהבית ויהיו עצמאיים, שתיהיה להם את היכולת לפרנס את עצמם בכבוד.
חשוב לנו שהילדים שלנו ידעו לעשות כסף, והרבה!

עד כאן זו מחשבה הגיונית ויפה, איפה הבעיה?

נדמה לי שצעירים היום אכן יודעים לעשות כסף, הם הולכים לאוניברסיטה, לומדים, מתאמצים, מתמקצעים, עובדים, אבל אני בטוחה שיכלו לחיות הרבה יותר טוב אם היו להם בנוסף, הכלים והידע לנהל את הכסף שהם עושים.

אנחנו חיים בתרבות צריכה בעייתית. אדם ממוצע נחשף לכ 3000 מסרים שיווקיים ביום, בטלויזיה, ברדיו, באינטרנט, ברחוב ואפילו על קרטון החלב בבית. מציעים לנו הלוואות מפתות בכל פינה, מלמדים אותנו לחיות על כסף שאין לנו, רק תקחו, רק תקנו, רק תכניסו את היד לכיס.

אם נדמה לכם שכשהילד שלכם יגיע לגיל 18 או 21 הוא ידע לנהל את הכסף שלו אתם טועים!

אם מישהו לא ילמד אותו הוא גם לא ידע בגיל 40!

לפני שנפרט מה צריך לעשות, בואו נעשה בדיקה קצרה:

האם אנחנו כהורים מבצעים קניות על סמך היכולת שלנו או שמידי פעם לוקחים הלוואה?
האם אנחנו הולכים לפעמים לשופינג רק כדי לשפר את מצב הרוח?
האם אנחנו חיים במינוס תמידי, שביודעין עולה לנו ביוקר?

האם אנחנו מתלוננים על המינוס וחוזרים עם שקיות מהקניון?

(זהירות מציאות לפניך) חינוך מתחיל בדוגמא אישית! אז אנחנו מלמדים אותם הרבה מאוד דברים טובים אבל אנחנו גם מלמדים אותם לא לקחת אחריות, לעשות כסף ולבזבז אותו ללא תכנון אמיתי, אנחנו מלמדים אותם לרכוש דברים שאנחנו לא באמת צריכים, ואנחנו לא משקיעים טיפת מאמץ בלאמן אותם להתנהל נכון עם הכסף שהם הולכים לעשות בחיים שלהם. והם הולכים לעשות הרבה מאוד כסף!!!

מה צריך לעשות כבר היום כדי ללמד את הילד שלי לחיות ברווחה אמיתית?

כמה טיפים להורים:

זה מתחיל בדמי כיס, האפשרות לספור את הכסף בגיל הצעיר להבין מה זה מאפשר בחנות המכולת זו התחלה טובה. הילד מתנסה בבחירה, הרי הוא לא יכול לקנות את כל החנות, הוא צריך לבחור, הוא גם מתנסה בניהול תקציב, יש לו גבול למה שהוא יכול לעשות עם הכסף הקיים. הוא יכול לתכנן מה יקנה היום, ומה לחסוך לעוד חודש. זה נכון גם לילד בן 5 וגם למתבגר בן 16.

מושגים כמו תקציב, חסכון, תכנון לטווח ארוך ובחירה… כל אלו מתאפשרים לתרגול בבית ע"י דמי כיס.

דחיית סיפוקים – אומרים את זה הרבה בהקשר של חינוך ילדים אבל לפעמים גם אנחנו לא ממש מיישמים וקונים טלויזיה שהיא הרבה מעבר ליכולת, מנצלים את האשראי המפתה והזמין ופורסים למליון ואחת תשלומים.

הילד רוצה מחשב, אין בעיה! הזדמנות מצויינת לאמן אותו בדחיית סיפוקים, במקום להתווכח ולהגיד "לא עכשיו" וכשכבר נמאס לנו לשמוע ללכת ולקנות, בואו נעשה יחד תיכנון תקציבי, לדוגמא: "כמה עולה המחשב שאתה רוצה? אני מוכנה להשתתף ב-50%, אתה תשים את היתרה. כרגע אמא ואבא מתכננים לקנות לבית א'/ב'/ג', אנחנו נרכוש את המחשב כאשר יסתיימו לנו ההתחייבויות הללו, זה יהיה לקראת חודש…." הילד רואה שמתייחסים לרצונות שלו ברצינות, מקשיבים לו ויחד עם זאת לומד שיש כאן בית שחי עם תכנון, יש ניהול, יש לקיחת אחריות. אני לא מצפה שזה יעבור חלק, אני לא מצפה שהילד יסכים מיד, רצינו ללמד אותם ערכים לא?! זה בהחלט שווה את חוסר שביעות הרצון.

מה עם הסתפקות במועט? לחיות ממה שיש? קשה לכם עם המשפט הזה? עוד קצת מציאות: לא תמיד הילדים שלכם יעשו הרבה כסף, יהיו תקופות בחיים שלא יהיה מספיק, כמו בתקופה שיהיו סטודנטים, כשיעבדו וירצו לחסוך לטיול הגדול, אולי תהיה תקופה שיהיו בין שתי עבודות או מובטלים. הסתפקות במועט זו לא בושה, זו לקיחת אחריות על המצב כרגע, כדי שבעתיד יהיה יותר טוב. אם בתקופה כזו הם ילמדו להדק את החגורה הם לא יכנסו לחובות מיותרים הגוררים בדרך כלל ריביות וחובות נוספים, וכשיתחילו להרוויח יהנו מהפרות מידית!

לקיחת הלוואות וחיים שלמים עם חובות – כן, יש גם תקופות בהם אנחנו חיים בחובות, ישנם חובות לגיטימיים אבל ישנם חובות שלא צריכים שיהיו, העקרון שצריך להוביל אותי בתור הורה מחנך הוא שאם אני לא צריך אני לא קונה, אם אין לי אני לא מתחייב, (ואני לא מדברת על לקיחת משכנתא לצורך קניית דירה, זו יופי של התחייבות בתנאי שנעשת נכון על סמך יכולות ההחזר)

הבחנה בין רצון לצורך – חשוב! חשוב! חשוב! הילדים שלכם יודעים מה ההבדל בין צריך לרוצה? האם אנחנו מצליחים לעשות את ההפרדה כשאנחנו נמצאים בחנות האהובה עלינו? מותר לקנות דברים שרוצים, אפילו כדאי, אבל חשוב מאוד שנהיה מודעים לכך. צורך הוא משהו שאי אפשר או קשה מאוד לחיות בלעדיו, לדוגמא, טלפון חכם לילד מתבגר הוא צורך (גם על זה אפשר להתווכח אבל בואו נזרום) הטלפון מאפשר תקשורת עם החברים שהם כל כך משמעותיים בגיל הזה, מאפשר גישה לתכנים לימודיים (לזרום אמרנו) אבל האם הוא חייב לרכוש את המותג הכי נחשק בשוק? בואו נשאל אותו ונאמן אותו לבחור נכון: "איזה פונקציות חשוב לך שיהיו בטלפון החכם? איזו פונקציה הכי חשובה לך? אילו דגמים עונים לך על הקריטריונים הללו?" ולא להתבייש אפשר לשאול גם: האם המותג של הטלפון משחק תפקיד אצלך? האם זה שאתה הולך עם מותג X עושה לך הרגשה יותר טובה? האם הטלפון מגדיר אותך? (ותרו על השיפוטיות, היו כנים הרי גם אנחנו לפעמים כאלה) גם אם יקנו בסוף את המותג היקר והפלצני, לפחות העלתם להם לתודעה שאפשר גם אחרת (אגב, אותן פונקציות נמצאות בעשרות מכשירים סינים מעולים)

אפשר להמשיך להתלונן על הממשלה/על ביטוח לאומי/מס הכנסה וכו'

אבל אם אתם באמת רוצים שהילדים שלכם יחיו ברווחה, אמנו אותם מגיל אפס:

בזבזו פחות ממה שאתם מכניסים והשקיעו את ההפרש!

הבית שלכם זה מגרש האימונים שלהם

דוגמא אישית של הורים היא אחת הדרכים המשמעותיות והיעילות ביותר להשפיע על ילדים

אל תתביישו להטיל ספק בתרבות הצריכה, לחסום את המסרים השיווקיים האגרסיבים, לעמוד בלחץ החברתי, לדחות סיפוקים ולהתנהל ע"פ תכנון לטווח ארוך.

כל אלה יגדילו את הסיכוי שהילדים שלכם ידעו לעשות את זה ביום שיצאו מהבית!

אף אחד לא באמת ילמד אותם איך להתנהל עם המציאות הקיימת! רק אתם!

הדרכת הורים שאני מנחה, מיועדת להורים שיש להם רצון ומוטיבציה ליישם שינוי על מנת לקדם חיים נינוחים ונעימים יותר במשפחה.

מוזמנים להתקשר ואשמח לעזור
052-5550445   אורלי

אולי תאהבו גם