הרבה פעמים במהלך היום אנו מוצאים את עצמנו מגיבים לכל מיני התרחשויות שקורות בבית: ילד שמפריע לאחיו, חוטף, ילד שלא אוכל יפה, ילדה שמסרבת להכנס לאמבטיה בזמן וכו'… אנו מזהים את ההתרחשויות האלה כצורך של ילדנו בתשומת לב, לא פעם אנחנו יודעים לספר לעצמנו ש"הוא רק רוצה תשומת לב" "הוא עושה דווקא" ובכל זאת מגיבים ומביעים את דעתנו במלוא העוצמה, בפעם האלף.
אגלה לכם סוד: כולנו זקוקים לתשומת לב, גם קטנים וגם גדולים!!! זו לא בושה! חשוב לנו שיראו אותנו, חשוב לנו שישימו לב אלינו, אנחנו רוצים להרגיש מורגשים ומשמעותיים!
אז מה? כל הזמן לתת תשומת לב? זה יכול להציק!
נכון! ילד שדורש כל הזמן שישימו לב אליו, ילדה שכל הזמן מעסיקה אותנו וזקוקה לאישור שלנו כדי להרגיש טוב עם עצמה, ילד שזקוק כל הזמן להיות במרכז… תהיה לו בעיה להרגיש טוב עם עצמו גם כאשר לא יקבל את מלוא תשומת הלב (ומה לעשות לפעמים אנחנו לא במרכז, ולפעמים לא שמים אלינו לב)
במקום להגיב על כל התנהגות שלהם כדאי ליזום מתן תשומת לב במקומות שאנו מחליטים עליהם: כשהם משחקים בנחת אחד עם השני, כשהם ממתינים בסבלנות שנסיים שיחה, כשהם אוספים יפה את הצעצועים (גם אם לא אספו הכל) או כשהם מצליחים פשוט להתאפק… חפשו את המקומות האלה במהלך היום, גם אם הם נראים מובנים מאליהם, דברו עליהם, הדגישו דווקא אותם… הרעיון הוא שהצורך בתשומת לב יקבל מענה במקומות חיוביים יותר, ויפחית התנהגויות אחרות…
שלכם, אורלי