כיצד נזכה בשיתוף פעולה?

 

 

מכיוון שאני אמא ומכיוון שאני טיפוס אופטימי בדרך כלל, ובעיקר בזכות העובדה שאני מנחה עשרות הורים מידי שנה אני יודעת שזה אפשרי!

בין אם יש לכם ילדים צעירים בבית ובין אם מתבגרים…. בין אם נמאס לכם לבקש 20 פעם מהילדים להכנס למקלחת/לסדר את החדר/להכין שעורים ובין אם קשה לכם שהמתבגר ממדר אתכם, סוגר את הדלת ולא מדבר. משערת שהייתם רוצים יותר שיתוף פעולה בבית, תקשורת פתוחה וכנה ושהיחסים יהיו קרובים יותר והרמוניים.

אתם עובדים כל כך קשה, מתאמצים שהכל יהיה טיפ טופ, מסיעים מחזירים, מבשלים, מנקים, דואגים שרק לא יחסר להם כלום ודי מאוכזבים שכל הטוב הזה לא חוזר אליכם בחזרה.

מנסיון שלי עם הורים, בכל הנוגע לצרכים פיזיולוגיים רוב ההורים מתפקדים באופן מלא (ולדעתי האישית גם הרבה מעבר למה שצריך אבל זה בפעם אחרת) לרוב הילדים יש מספיק בגדים, אוכל, חדר מאובזר, חוגים, העשרה, מורים, בילויים, הסעות, משחקים….. כל המאמץ הזה שלנו מגיע ממקום מאוד אוהב ודואג, ואז אנחנו שואלים את עצמנו, אנחנו כל כך מתאמצים שכל זה יהיה בבית אז למה בכל זאת הם לא מרוצים?! למה בכל זאת הם לא מעריכים?! למה בכל זאת הם לא עושים את מה שאנחנו מבקשים?!

תסתכלו רגע על טבלת הצרכים של מאסלו (למטה) כל הצרכים הפיזיולוגיים האלה נמצאים בבסיס הפרמידה והם באמת חשובים מאוד כבסיס! אבל ישנה נקודה קטנה שמפוספסת, מנסיון שלי עם הורים, עם כל הרצון הטוב ולצד המאמץ הגדול לספק את כל זה, הורים לא באמת מצליחים לספק את הצרכים הפסיכולוגיים של הילדים שלהם, למרות שנדמה להם שכן.

צרכים פסיכולוגיים של ילדים דומים מאוד לצרכים של מבוגרים, ילדים רוצים להרגיש משמעותיים, ילדים רוצים לחוות שליטה בחיים שלהם בדיוק כמונו המבוגרים והם רוצים להיות מסוגלים לבחור ולהחליט כדי לקבל תחושה של וודאות, גם תינוקת בת שנה וחצי וגם מתבגר בן 14 (ובמיוחד בגיל ההתבגרות)…. איך זה נראה בפועל?!

ילד לא רוצה שיגידו לו מתי ללכת לישון, מתי לחזור או מתי להתקלח, ילד רוצה שיקשיבו לרעיונות שלו גם אם הם הזויים כמו ללכת לגן עם גופיה וסנדלים באמצע החורף, ילד רוצה לעשות את הדברים בדרך שלו, כמו להסתפר באופן פרובוקטיבי או כל דבר לא הגיוני אחר שתוכלו לדמיין. הנקודה הזאת צריכה להיות לנגד עינכם 24/7 כדי להיות מסוגלים לא להתרגז עליו או עליה כשהרעיון ההזוי שלהם צץ פתאום.

לא, מה שאני אומרת זה לא להסכים לכל השיגעונות שלהם, ילדים לא באמת מכירים את העולם כמונו, הם די חדשים בתחום ולנו יש יותר נסיון! אין מה לעשות בדרך כלל ילדים צריכים להתקלח בערב גם כשלא מתחשמק להם!

מה שאני אומרת כשלב ראשוני ומשמעותי מאין כמוהו הוא להקשיב לצורך החשוב הזה שלהם! לצורך שלהם לנהל לעצמם את החיים, תנו לגיטימציה למקום הזה, תבינו אותם באמת! תראו להם שאתם מבינים אותם… ולצד זה תהיו אסרטיביים לגבי הדרך בו העולם מתנהל (עם כל ההבנה והאמפטיה צריך להתקלח/לצחצח/ללמוד!) רק כאשר תוכלו להעביר את האמפטיה שלכם לילד ולרצונות שלו הוא יהיה פנוי להקשיב לכם והסיכוי שהוא ישתף איתכם פעולה ילך ויגדל. ילדים לא באמת עושים דווקא, אם נסביר להם את ההגיון בזמן רגוע כשהם פנויים להקשבה (לא ברגע שהרוחות סוערות) נשתף אותם בעולמנו אחרי שהם יודעים שאנחנו מבינים את עולמם וננסה לייצר עולם משותף לשנינו עם מטרות משותפות, הטריגר להתנגדות ילך וידעך.

ברגע שנבין את הצורך שלהם בשליטה על החיים שלהם, בתחושה שלהם למשמעות, ברגע שהם יבינו שאנחנו מבינים אותם רק אז נזכה ליחסים טובים באמת ולשיתוף פעולה! יחסים טובים לא יהיו אם רק נספק להם את בסיס הפרמידה, בצורה הזאת הם יוכלו לשרוד נהדר, אבל אם אנחנו רוצים גם לפתח ילדים עם חשיבה עצמאית, עם ביטחון עצמי ובדרך לזכות בתקשורת טובה ושיתוף פעולה, כדאי שננסה להתבונן על העולם דרך העיניים שלהם לפעמים, נשים את "תקתוק הערב" בצד, את החינוך והצורך העז שלנו לפתור כל בעיה שלהם…. (את זה רוב ההורים עושים מצויין).

לסיכום: 3 דברים שאתם יכולים להתחיל לתרגל בבית כבר השבוע

1. הקשבה מלאה, כנה ואמפטית לצרכים הפסיכולוגיים של הילדים, להגיע ממקום באמת סקרן לצורת החשיבה של הילד.

2. עמידה על ניהול אורך חיים הגיוני וראלי, ביסוס גבולות ברורים ועקביים, כי יש לכם נסיון חיים משמעותי ולכן אתם מנהלים את המשפחה ולא הילדים.

3. תהיו אופטימיים. זה תמיד טוב!