איך נדע שאנחנו עושים את תפקידנו כהורים כהלכה?

מדברים הרבה על להבין את הילדים, אנחנו לומדים לפתח אמפתיה לילד צעיר שלא מתחשק לו להכנס למקלחת למרות שאנחנו כבר גמורים מעייפות ורוצים לסיים את היום, לומדים לחכות בסבלנות כשהמתבגרת שלנו צועקת ומשתוללת בלי פרופורציות אמיתיות למה שקרה, אנחנו מנסים להבין את התסכול של הילד שרוצה להתלבש לבד למרות שממש אין לנו זמן בבוקר, ואנחנו בסך הכל משתדלים להקשיב לילדים שלנו.

 

אבל אנחנו גם צריכים ללמוד להציב גבולות ברורים!

המינון הרבה פעמים לא ברור לנו, לא פעם הורים מרגישים שהם מוותרים רוב הזמן וכשהם באים להציב גבול, הגבול לא מתקבל יפה ולא זוכה לשיתוף הפעולה המצופה… ואז מגיע התסכול הגדול שלנו.

אז מתי חשוב שנציב גבולות?

אנחנו נציב גבולות במקומות שהילד שלנו עלול להזיק לעצמו או לסביבה – שם כדאי שנביע את דעתנו הנחרצת. זה לא תמיד פשוט, זה לא תמיד נראה יפה, אבל זה חייב להעשות!

ילד קטן שמכאיב להורה שלו – כדאי שיבין באופן ברור שכך לא מתנהגים! באופן אסרטיבי ושקול! גם אם אנחנו ממש מבינים את סיבת התסכול, וגם אם זה לא באמת כואב.

מתבגרת שנוסעת בחוסר אחריות עם האוטו – לא יכולה להמשיך ולקבל את המפתחות – למרות המשבר הצפוי שהדבר הזה יוביל ועם כל האמפתיה למצוקה האמיתית שלה.

ילד שמנצל את הטלפון שלו בהפצת תכנים לא ראויים, לא יוכל להמשיך להנות משימוש בטלפון, כי זו התנהגות לא אחראית.

זה לא נעים להיות "האיש הרע" במיוחד לא לילדים שלנו, אבל אם במקומות האלה לא נעשה את המוטל עלינו, התוצאה יכולה להיות הרסנית לטווח הרחוק.

במקביל לכל האמפתיה ולהבנה שזהו דור אחר, שהוא כאן כדי להנות (האמנם?!) אנחנו צריכים להיות ברורים ונחושים. לא בשבילנו, לא רק בשביל שיהיה לנו שקט בבית, בעיקר בשבילם כי אנחנו הדמויות המשמעותיות ביותר עבורם (מה לעשות… זו האמת, גם בגיל ההתבגרות) והתפקיד שלנו הוא ללמד אותם מה עושים ומה לא!

 

זה מצריך מאיתנו לגייס כוחות רבים, זה יוצר הרבה מאוד מתח בבית, וכן, בואו לא נצפה שהילדים יהיו מאושרים מזה שמגבילים אותם (קצת מציאות) אבל זה חלק משמעותי בתפקיד שלנו!

ואם מישהו התבלבל, אנחנו לא כאן כדי לגרום לילד או לילדה להיות שמחים 24/7! אנחנו כאן קודם כל כדי ללמד אותם איך להיות אנשים חיוביים, תורמים ומשתלבים… לגבי האושר או הגשמה עצמית – את זה אנחנו נלמד אותם להשיג בכוחות עצמם…